זה לא ציני וזו אינה הגזמה. אספר לכם סיפור קטן; ב- 2009 עשיתי חודש מילואים על גבול לבנון, שבו יצאתי הביתה רק לערב פסח. בתום החודש הגעתי למשרד והדבר הראשון שחיכה לי על השולחן היה ערימת מכתבי תודה. לא חשבונות, לא דו"חות על תלמידים וכיתות, אלא ערימת מכתבי תודה שחלקם נכתבו ע"י תלמידים שלמדו במשרדים וחלקם נשלחו כמכתבי תודה באינטרנט והדפיסו לי שאראה.
באותו רגע הייתי אסיר תודה פעמיים. פעם אחת לצוות היקר שלי, שידע לנהל את הדברים מצויין בהעדרי וידע בדיוק מה ישמח אותי עם חזרתי. פעם שנייה לתלמידים שידעו להעריך את ההשקעה והאכפתיות ובחרו לפרגן חזרה.
בעמודים אלה יש שפע של מכתבי תודה מתלמידים (קישורים לכך בתפריט השמאלי). חלקם קיבלו בין 750 ל- 800 וחלקם קיבלו ציונים עממיים יותר. המשותף לכולם - דרך ארץ והוקרת תודה שאני כלל לא לוקח כמובנים מאליהם.
יש פה גם מכתבי תודה ממנהלי היחידות הקדם אקדמאיות של אוניברסיטאות ת"א, חיפה, בן גוריון, בר-אילן.... כל מנהל כזה עבד עם לא מעט חברות פסיכומטרי לפני שהחל לעבוד עם EZ Way והעובדה שמאז הם ממשיכים לבחור בנו ולעבוד עמנו שנה אחר שנה, אומרת לי שאנחנו עושים משהו נכון.
עד היום קיבלנו חמשירים ופואמות ומכתבי תודה שהיו מנוסחים כחידת פסיכומטרי [התברכנו בכמה תלמידים יצירתיים שהפסיכומטרי הותיר אותם מעט שרוטים :-) ]. מכתב התודה האהוב עליי הוא סיפור עם מוסר השכל שכתב אחד מתלמידינו.
בהזדמנות זו אני רוצה גם להגיד תודה לתלמידינו ולבוגרים שלנו. תודה על הבחירה בנו, תודה על המאמץ והזיעה שהגרתם לאורך הקורס ותודה על המילים החמות והחברים שלכם שצרפתם למשפחה שלנו.
