שלום מאיר,
אתה צודק שבדרך כלל פסקת הסיום כוללת הכרעה לאחד הצדדים. גם בדוגמא זו - לכאורה ניתן להכריע רק בין שתי אפשרויות (חופש הביטוי לעומת זכויות אחרות של הפרט).
אז במה החיבור הזה שונה מחיבור אחר? כאן ההכרעה אינה מוחלטת. בחיבור מספר 1 (עמוד 85) יש רק שתי אפשרויות - להחליט אם לאפשר השתתפות של ילדים בתוכניות ריאליטי או לא. אין אפשרות שהיא "באמצע". כאן מדובר בנושא מורכב הרבה יותר. נושא שבו יש מורכבות: אפשר לפגוע מעט בחופש הביטוי ולשים יותר דגש על הזכות של אדם לפרטיות: לחילופין, אפשר לפגוע מעט בזכותו של אדם לפרטיות ולשים דגש על חופש הביטוי; אך אי אפשר להיות "בעד" או "נגד" חופש הביטוי באופן מלא! זה מופיע גם בתיאור המטלה - אהרון ברק אמר שחופש הביטוי אינו מוחלט.
זו הסיבה שההכרעה שמופיעה בפסקת הסיום שונה מבדרך כלל. לפי ההכרעה הזאת, תמיד תהיה דילמה ותמיד צריך לנסות לאזן בין חופש הביטוי לבין זכויות הפרט (כמו הזכות לפרטיות או הזכות לשם טוב). גם אמירה כמו "יש להקפיד על איזון בין חופש הביטוי לבין ערכים אחרים" היא סוג של הכרעה, ולכן ההכרעה משתלבת בפסקת הסיום.
זאת הסיבה לכך שגם פסקאות הטיעונים שונות מבדרך כלל. בניגוד לחלק מהחיבורים, הפסקאות מתמקדות בתיאור (פסקה שנייה - מדוע היה חשוב לקיים את החופש הביטוי; פסקה שלישית - תיאור האופן בו נפגעו זכויותיו של אדם). אין פה פסקה שהיא בעד חופש הביטוי ופסקה שהיא נגד חופש הביטוי - פשוט מכיוון שמדובר בנושא מורכב מדי, אי אפשר להיות לגמרי בעדו או לגמרי נגדו.
מקווה שהדברים היו ברורים, מוזמן לשאול שוב במידה ולא.
